חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (פלת"ד) קובע בין היתר מתי תוגבל הזכאות לפיצוי כספי. באופן עקרוני, תוקפה של פוליסת ביטוח החובה מותנה בקיומו של רישיון נהיגה בתוקף, ועל כן במקרה של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף לא תהיה זכאות לפיצוי בגין נזקי הגוף מחברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב בביטוח חובה (ראו: סעיף 7 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים). במילים אחרות: מי שנוהג ברכב ללא רישיון נהיגה נחשב כמי שמגביר את הסיכונים בדרכים, ולכן המחוקק ראה לנכון לשלול ממנו פיצוי.
עם זאת, בסיפא של סעיף 7 לחוק הפלת"ד נקבע כי במקרה של רישיון נהיגה שפקע מחמת אי-תשלום אגרה אין בכך לשלול הזכאות לפיצוי. הטעם לכך הוא שפקיעת רישיון בשל אי-תשלום אגרה נחשבת כמחדל טכני/פורמלי שאינו מעיד על כשירותו של הנהג, ולכן אינו שולל פיצוי. עם זאת, גם מחדל טכני – כשהוא ממושך מדי –  עשוי להפוך למחדל מהותי אשר שולל פיצוי, כפי שיובהר:
תקנה 172א' לתקנות התעבורה קובעת כי רישיון נהיגה שלא חוּדש למעלה משנה מחייב עמידה במבחנים ובבדיקות ונתון לשיקול דעת רשות הרישוי, ולא די בתשלום האגרה כדי להשיב את הרישיון לתוקף. על כן הפרשנות שניתנה לסעיף זה, היא כי נהג אשר לא חידש את רישיונו למעלה משנה, במקרה כזה הפגם הטכני הופך לפגם מהותי.  
בפסיקה התעוררו מקרים שעסקו בנהגים שרישיונם לא היה בתוקף בזמן תאונת דרכים בשל סיבות מגוונות. גם נהגים אלה טענו כי יש לפרש בהרחבה את הסיפא של סעיף 7 ולהכיר בסיבות נוספות (מלבד אי תשלום אגרה) ככאלה שאינן שוללות פיצוי כספי.
באחד המקרים דובר על נהגת חדשה שהייתה מחויבת בקורס רענון נהיגה. הנהגת לא ניגשה לקורס הרענון ובשל צירוף מקרים היא גם לא קיבלה תזכורת על כך. נוסף על כך, היא לא שילמה את אגרת רישיון הנהיגה. בשל כל אלה פקע תוקף רישיונה והיא לא הייתה מודעת לכך. בחלוף שנה ושבעה חודשים נפגעה הנהגת בתאונת דרכים ותבעה את חברת הביטוח. הנהגת טענה שכלל לא ידעה שרישיונה פקע משום שלא זומנה לקורס הרענון. לחלופין, טענה הנהגת כי בכל מקרה מדובר בפגם טכני שהפקיע את רישיונה ולכן אין לשלול ממנה את הפיצוי.
בית המשפט (השלום בירושלים) השתכנע אמנם כי הנהגת לא הייתה ערה לפגם הזה ולא קיבלה זימון לקורס הרענון, אך עם זאת קבע כי אם הנהגת הייתה בודקת את רישיון הנהיגה היא הייתה נוכחת שהוא אינו בתוקף. לפיכך, נקבע כי נפל פגם ברישיונה ותוקף הרישיון פקע. בית המשפט פסק כי אין מדובר בעניין טכני פורמאלי בלבד, ולפיכך שלל ממנה את הזכאות לפיצוי ואך חייב אותה בהוצאות משפט.
במקרה אחר, נהג אחז ברישיון נהיגה לנהיגת רכב במשקל עד 15 טון שהיה תקף במועד התאונה ואפילו לתקופה של יותר משנתיים אחרי התרחשותה. לא צוינו ברישיונו מגבלות כלשהן, אולם כאשר הגיש הנהג בקשה לרישיון למונית – בקשתו נדחתה בשל אי התאמה אישיותית לנהיגה במונית. עוד נקבע על-ידי המכון כי על הנהג לעבור ביקורת כעבור שנה. יום אחד נפגע הנהג בתאונת דרכים קטלנית ונהרג במקום.
היורשים שלו תבעו את חברת הביטוח. זו טענה כי הנהג לא נבדק במכון הרפואי לבטיחות בדרכים בחלוף שנה ועובדה זו מעמידה בצל כבד את כשירותו לשאת רישיון נהיגה, ולכן רישיון הנהיגה שלו פקע. מנגד, יורשיו של הנהג טענו שהוא כלל לא קיבל זימון לבדיקה ומעולם לא קיבל הודעה על כך שרישיונו כפוף לבדיקה בחלוף שנה.
בית המשפט קבע כי לא הוכח בפניו כי רשות הרישוי אימצה את ההמלצה של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, ולכן ההמלצה נותרה בגדר המלצה בלבד. מה גם שהנהג לא זומן מעולם לבדיקה, ולכן אין מקום לקביעה לפיה תוקף רישיונו של הנהג פקע.
משכך, הכיר בית המשפט בזכות היורשים של הנהג לפיצוי.
ומה הדין במקרה של נהג שהיה מעורב בתאונת דרכים ובזמן התאונה רישיון הנהיגה שלו היה שלוּל? ובכן, על פי הפסיקה, תוקפה של פסילה הרובצת על רישיון נהיגה של נהג מותנה בידיעה ברורה וממשית של הנהג בדבר הפסילה. כל עוד לא נמסרה לנהג הודעה בדבר הפסילה, אין לראות בו כמי שנוהג בהיעדר רישיון נהיגה בתוקף. במילים פשוטות: על הנהג לדעת ידיעה פוזיטיבית שרישיון הנהיגה שלו בשלילה. במקרה בו קיימות ראיות לכאורה המעידות על כך שנמסרה לנהג הודעה על הפסילה, ייחשב כמי שנהג בהיעדר רישיון נהיגה בתוקף וחברת הביטוח לא תידרש לשאת בפיצוי.
כאשר נפגעו נוסעים או הולכי רכב בתאונה בה הנהג ברכב נהג בהיעדר רישיון נהיגה בתוקף, זכאים הנפגעים להגיש תביעה אישית נגד הנהג, או לפנות לקרנית (קרן ממשלתית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים במקרים של חוסר בביטוח חובה) אשר תשלם לנפגעים את הפיצוי. לאחר שקרנית תפצה את הנפגעים, היא תתבע מהנהג את מלוא כספי הפיצויים ששילמה לנפגעים ואת הוצאות המשפט שנגרמו לה.